Followers

Loading...

Tuesday, November 04, 2008

אדוארדו אלשטיין: "כבר עברנו משבר, יש לנו יותר ניסיון מלאמריקאים"

בשבוע שעבר, בעיצומה של טלטלה חסרת תקדים בשווקים הפיננסיים ברחבי העולם, הניח אדוארדובשבוע שעבר, בעיצומה של טלטלה חסרת תקדים בשווקים הפיננסיים ברחבי העולם, הניח אדוארדו אלשטיין את עיסוקיו המרובים בצד, ובא לישראל כדי לעשות את מה שהוא אוהב במיוחד: להשתתף בדיון בנושא עתידו של העם במסגרת הקונגרס היהודי העולמי, שאלשטיין מכהן כ"שר האוצר שלו".

נושא הדיון, אפשר להניח, יעורר פיהוקים אצל רוב האנשים. אלא שמבחינתו של אלשטיין, דור שלישי של יזמי נדל"ן והיהודי העשיר ביותר בארגנטינה, מדובר בעיקרון חשוב שאותו למד באופן אישי מהרבי מליובאוויטש לפני כמעט 20 שנה: אל תעשה את מה שמזיק לרוח הנפש.

"זה היה בערך ב־1991", נזכר אלשטיין. "היתה לי פגישה ראשונה עם הרבי, ואמרתי לו: 'יש לי השקעה גדולה של 45 מיליון דולר במניות בבורסה של ניו יורק. מה לעשות איתה?'. הוא אמר לי: 'הבורסה בניו יורק, אין לה רוח הנפש. הבורסה לוקחת לך מזמן השינה, הבורסה לא מחזקת את הנשמה, ואם אתה לא ישן טוב אפילו לילה אחד בגלל השקעה בבורסה, אינך מגשים את הציווי היהודי'. בפשטות, הוא אמר לי: 'תמכור את כל המניות לאט, ותקנה במקום נכסים'".

מה עשית?
"לא היתה לי ברירה. מכרתי את כל המניות. אם כבר הלכתי לשאול בעצתו של הרב, אני חייב לקבל את תשובתו. אם אתה לא שואל, אז אתה לא שואל. אבל אם אתה כבר שואל, אז כדאי שתעשה מה שאומרים לך, אחרת אתה במקום הגרוע ביותר".

ומה קרה מאז?
"מכרתי הכל, והתחלתי לקנות נכסים בארגנטינה במקום. שבועות אחר כך צנח השוק בניו יורק ב־65%, בעוד הערך של הנכסים שלי עלה ב־50% בתוך שנה".

"המפתח הוא נזילות"

אלשטיין (48) עומד בראש IRSA, חברת הנדל"ן הגדולה ביותר בארגנטינה. החברה מנהלת תיק השקעות ששינה בעשור האחרון את פניה של בואנוס איירס, וכולל מרכזי קניות ובנייני משרדים, פיתוח פרויקטים לדיור ודירות יוקרה. עם אחזקותיה נמנים בתי מלון יוקרתיים בארגנטינה, בנק היפוטקאריו וחברת כרטיסי האשראי טארשופ. במקביל אלשטיין גם מכהן כיו"ר החברה החקלאית הגדולה ביותר בדרום אמריקה, CreSud, שמחזיקה בשטח של יותר מ־4.8 מיליון דונם באזור הפאמפס של ארגנטינה ומייצרת סויה, תירס, חיטה, בשר בקר וחלב. שתי החברות נסחרות בבורסה של ניו יורק.

באחרונה עלה שמו של אלשטיין גם בזירה העסקית המקומית, כאשר רכש מאילן בן־דב את חלקו בבניין הליפסטיק בניו יורק (במחצית מהמחיר ששילם בן דב שנה קודם), ונהפך בכך לשותפו של ג'קי בן זקן ושל חברת מנופים פיננסיים. חברת IRSA רכשה את רוב אחזקותיה של טאו תשואות (שבבעלות בן־דב) בבניין הממוקם ברחוב 53 פינת השדרה השלישית במנהטן. "בעסקה הזו", הוא אומר, "הפגינה הקבוצה שלנו את הניסיון המצטבר שלה. יש לנו נזילות שעליה החלטנו מבעוד מועד, וכאשר זיהינו הזדמנות, היתה לנו האפשרות לממשה מיד".

נזילות נהפכה כיום לבעיה בינלאומית קשה.
"אין ספק שמשבר הנזילות בארצות הברית משפיע על כל העולם והופך את השוק למשותק. כאשר הממשלה קונה נכסים מהבנק, כמו מה שקורה עכשיו בארצות הברית, אנחנו יודעים שערך הדולר ייפגע".

אתה חושב שהמשבר כבר בשיאו? שעכשיו מתחילה ההתאוששות?
"אני לא יודע לומר אם המשבר יהיה ממושך או קצר מועד. אף אחד לא יכול לדעת. אני חושב שהשוק בניו יורק יהיה נמוך עוד יותר, משום שכאשר הבנקים בלחץ, הדבר הראשון שהם רוצים זה נזילות. הם לא אוהבים להחזיק בנדל"ן, וזה מספק לנו הזדמנויות טובות עם הרבה פחות תנאים לרכישה. בסופו של דבר, בעולם הגדול כל יום אנשים מוכרים ואנשים קונים. כשיש זמנים טובים, כולם רוצים לשחק, כשהזמנים קשים, כולם פוחדים ובורחים החוצה".

המשבר הזה מכה בעוצמה רבה גם בארגנטינה.
"ארגנטינה הצליחה לצאת ממשברים שליוו אותה במשך 20 השנים האחרונות, ותצליח לצאת גם מהמשבר הנוכחי. בימים האחרונים קנינו את המניות שלנו בסכומים ניכרים. אנחנו מאמינים שלאחר הנפילות המאוד חדות של השבועות האחרונים מחירי המניות שלנו ברצפה, וכעת זו הזדמנות מצוינת לרכישה. אחרי הכול אנחנו עוסקים בנדל"ן ובחקלאות; בני אדם ימשיכו לצרוך אוכל. אני מאמין שבזמן האחרון השוק ביצע תיקון דרמטי, ויש הזדמנויות מצוינות לקנייה".

מה דעתך על הצעדים שנקטה הממשלה הארגנטינית בניסיון להתמודד עם המשבר?
"אנחנו באמצע הסערה, ולא תמיד הצעדים של הממשלה הם לרוחי. זה דבר שעוד קשה לחזות את ההשפעה שלו אבל אפשר בבירור לומר שהלאמת קופות הפנסיה מלחיצה את השוק, במקום להרגיע אותו. אנחנו בארגנטינה רגילים למצבי משבר ויודעים כיצד להגיב אליהם. יש לנו הרבה ניסיון במשברים כלכליים, אחרי שבעשור הקודם חווינו משבר בכל שנתיים־שלוש; המוסדות שלנו מנוסים ומאומנים מאוד. אני חושב שהדבר החשוב לנו ביותר כרגע הוא צוות ניהול שמורכב מאנשים טובים. יש לנו יתרון גדול, מכיוון שאנחנו מאומנים בקבלת החלטות בזמן קצר. החלטות אורכות לפעמים הרבה מאוד זמן, ומי שיודע איך לעבוד ביחד ולקבל החלטות כבדות משקל במהירות - מצליח".

אבל אנשים טובים יש בכל מקום. היו כאלו גם בליהמן ברדרס.
"ההבדל הוא שאנחנו כבר היינו במצב הזה קודם. לנו יש ניסיון שאין לחבר'ה הטובים מוול סטריט. כבר היינו שם. חווינו את משבר קריסת הבנקים בארגנטינה, את משבר הקרה שפגע קשות בתוצרת החקלאית, ואת קריסת ערך הנדל"ן. לכן המאפיין העיקרי של הקבוצה שלנו הוא ניסיון רב, שרלבנטי להתמודדות עם מצב משברי שכזה".

איך תתרגמו אותו לפעולה במשבר הנוכחי?
"לפי האסטרטגיה שלנו, נמשיך להשקיע בשני תחומים עיקריים: נדל"ן ופיננסים. לא חרגנו מתחומים אלה למרות גודלה של הקבוצה, ובסופו של דבר גם הפעילות החקלאית שלנו היא נדל"נית. ערך הנדל"ן שלנו מפוזר בעולם ויש לנו אפשרות להיות גמישים בשל כך. בלי לגלות יותר מדי, אני יכול לומר לך שהחברה שלנו מתכוונת להרחיב את הפעילות הגלובלית שלה ולא להתרכז בדרום אמריקה בלבד".

"סורוס נתן יד חופשית"

משפחת אלשטיין הגיעה לארגנטינה מרוסיה ב־1917, בפרוץ המהפכה הבולשביקית. סבו של אדוארדו, יצחק אלשטיין, החל לעסוק אז במה שהנכד מכנה היום "שמאטע ביזנס", וצבר על הדרך קרקעות ונכסי נדל"ן רבים בארגנטינה. עם מותו המפתיע של דודו של אלשטיין בגיל 41, קיבל אדוארדו הצעיר את הניהול לידיו. "הייתי אז רק בן 21, וחזרתי לארגנטינה אחרי שנה של התנדבות בישראל. לקח לי אולי חמש שנים לשקם את החובות ולהחזיר הכל. זה היה קשה מאוד. היום, אחרי כמעט 30 שנה בעסק, אני עדיין זוכר כמה קשה זה היה, וכמה למדתי מהמשבר של אותה תקופה. למדתי שהמפתח לכל עסקי הנדל"ן הוא נזילות. זה הדבר החשוב ביותר". הלקח ההוא נלמד היטב: העסק המשפחתי של רכישת קרקעות ומכירתן נהפך בתוך שנים ספורות לחברת אחזקות שנהנתה מצמיחה אדירה.

את הכסף שבעניינו התלבט אלשטיין עם הרב מליובאוויטש (ובעצם פחות מרבע ממנו) קיבל אלשטיין שנה קודם לכן מג'ורג' סורוס, אשף הפיננסים היהודי מניו יורק ועשיר מופלג, שאותו פגש במקרה ב־1990. "איכשהו הגעתי לפגישה עסקית עם סורוס, שכבר אז היה עשיר גדול. דיברנו במשך שעה, והוא שאל אותי: 'כמה כסף אתה חושב שאתה יכול לנהל?'. עניתי: '10 מיליון דולר', והוא אמר לי: 'אוקיי, אין בעיה, שלח לי את החוזה שלך ונעביר את הכסף'. אני, שהייתי צעיר ולא ממש מנוסה, אמרתי לו: 'לא, נשתמש בחוזה שלך', כי לי בכלל לא היה חוזה להראות לו. ככה התגלגלנו ועשינו בערך 500% בשנה.

"ברגע שעשיתי חמש פעמים את הכסף, הגעתי לפגישה עם הרבי, שלאחריה מכרתי את כל הפורטפוליו. בדיוק ביום שנפטרתי מהכל התקשר אליי סורוס, ואמר לי שהוא רוצה להעביר עוד 45 מיליון דולר להשקעה. כל כך פחדתי. אמרתי לעצמי, 'או מיי גוד, מכרתי מוקדם מדי? אולי הייתי צריך לקנות יותר?'. לא ידעתי מה לעשות; לא היה לי אומץ להגיד לו שהלכתי לשאול את הרב, ושבעצתו מכרתי את כל התיק. למזלי, הבורסה נפלה בתוך כמה שבועות, הרווחים שלנו היו פנטסטיים ומאז יחסינו מצוינים".

החבירה לסורוס הפכה את אלשטיין מאיש צעיר ועשיר לאיש עשיר מאוד. "סורוס נתן לי את החירות המקסימלית בהשקעות, ושנינו נהנינו מפירות ההשקעה. באותה תקופה התפתחנו מאוד בארגנטינה, ואחר כך השקענו במשבר בפרו, בברזיל וברוסיה. הייתי אומר שהיו לנו שנים מאוד יפות ורווחיות מ־1990 עד 1998, שבהן נפגענו קשה מאוד בהשקעות בתאילנד ובאינדונזיה. אני יכול רק להודות לו על ההזדמנות".

כיד ימינו של סורוס, עמד אלשטיין בראש קרן ההשקעות קוואנטום דולפין, שאף השתתפה בהתמודדות על רכישת בנק הפועלים עם משפחת ברונפמן. "סורוס פנה אליי ושאל אותי אם אני רוצה להתמודד על עסקה מסוכנת מאוד, רכישת בנק הפועלים", משחזר היום אלשטיין. "הוא אמר לי: 'זו עסקה יהודית מדי. אתה בטח תאהב את זה'".

1 comment:

Anonymous said...

http://www.hoovers.com/irsa/--ID__51168--/freeuk-co-factsheet.xhtml